הַבֵּן אָדָם אֵינוֹ בַּעַל חַיִים, אוּלָם הוּא חָיָה, עַל זֶה כֻּלָם מַסְכִּימִים. בַּעֲלֵי חַיִים הֵם חֲסֵרִים אֶת אִינְטֶלִיגֶנְצְיָה, אֵין לָהֶם בִּינָה.
אָחִי תָמִיד הִתְפַּלְסֵף שֶאִם הוּא לֹא הָיָה בֵּן אָדָם, וְוַדַאי הוּא יִהְיֶה אַרְיֵה. "הָאַרְיֵה הוּא מָלַךְ הַחַיוֹת, לֹא כֵּן?" מִישֶהוּ סִיפֵּר לוֹ פַּעַם אַחַת: "בְּוַדָאוּת, אַךְ גַם חָשוּב לַזָכוּר כִּי לַמֶלֶךְ אֵין חֲבֵרִים רַבִּים."
מֵעוֹלָם לֹא יָכֹלְתִי לִבְחוֹר בֵּין בְּעַל חַיִים אַחַד לְאַחֵר, בֵּין א' וּבֵין ב'. כִּי בְּמַמְלֶכֶת הַחַי, יֵש מִבְחָר גָדוֹל. וְהִנֵה, לִפְנֵי יוֹמַיִים קָרָאתִי אֶת הַבְּדִיחָה הַזוֹ מוינסטון צ'רצ'יל: "אֲנִי אוֹהֵב חֲזִירִים. כְּלָבִים מַעֲרִיצִים אוֹתָנוּ. חֲתוּלִים בָּזִים לָנוּ. חֲזִירִים מִתְיַיחֲסִים אֵלֵינוּ כְּאֶל שָוִוים."
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה