עַד מְהֵרָה זֶה יִהְיֶה שֶלְכַת פֹּה בְּצָרְפַת, וּבְאֶרֶץ נַרְקִיסִים. מָה זֹאת אוֹמֶרֶת, שוּם דָבָר גָדוֹל?!
לִפְנֵי שְבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִים שָנָה, בְּיַפַּן בִּתְקוּפַת קמאקוּרַה, אָמַר סוּפֶּר וְנָזִיר בּוּדְהיסְטי בַּשֵם יוֹשִׁידַה קֶנְקוֹ שֶאָסוּר לָנוּ לָעוֹלָם לֹא לִשְלוֹחַ מִכְּתָב אוֹ כְּתִיבָה אִיחֲרָה לַמִישֶהוּ מִבְּלִי לְדַבֵּר בְּמֶזֶג אֲוִויר, אֲפִלוּ אֵם רַק לִזְמַן קָצָר. זוֹ הָיְיתָה מָסוֹרֶת בִּקְרָב אֲנָשִים משכילים וַאֲצִילִים.
הַמִלִים הַקְטַנוֹת הָאֵלָה מְאַחֲדוֹת אֲנָשִים, לֹא? מִנַהָג יָפֶה, אַךְ נִרְאָה שֶהַיוֹמַיִם שֶלָנוּ אֲדִישִים לְזֶה. הֵם קָרִים.
