כָּל רֶגַע חוֹלֵף שֶׁמְּחַכֶּה מֵאֲחוֹרֵי הַחַלּוֹן יֵשׁ לוֹ אֶת כּוֹחוֹ שֶׁל הַשִּׁירִים הַיְּשָׁנִים, הֵם לֹא רְגוּעִים, הַשִּׁירִים הָאֵלֶּה, לְעִתִּים אֲרוּכִים, דֵּי מִתְגַּעְגְּעוֹת. כָּל רֶגַע קָצָר שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל הַדֶּרֶךְ מַגִּיד: "אַל תְּבַקְּשׁוּ הַכֹּל לָדַעַת!" דַּרְכֵּנוּ לֹא הָיְתָה יְשָׁרָ, אוּלַי זֹאת לְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה. כָּל רֶגַע קָטָן שֶׁנִּפְלָא הוּא —כַּאֲשֶׁר זֶה בְּמִקְרֶה— נֶהֱדָר וְגָדוֹל זֶה נִרְאֶה שֶׁאֵין לוֹ סוֹף. הַזְּמַן יְסַפֵּר.
|
