עָדִיף לֹא לִשְכּוֹחַ אֶת הַדֶבֶר הַזֶה, שֶחוֹר וּמִצַעַר, שֶאָנוּ כְּבָר יודעימ: לְעִיתִים תכופות מִדְבָרִים אָנוּ עַל הבעיותינו רַק בֵּינֵינוּ לביןעצמנו. אַף עַל פִּי שֶאָנוּ בַּסְעָרָה אַלִימָה וְתוּגָה גְדוֹלָה מְכַסֶה אֶת בֵּיתֵנוּ, כָּל הַקוֹלוֹת מסביבינו אִילְמִים.
אַחַד הַבִּיטוּיִים שֶשָמַעְתִי לִפְעָמִים מִשְׂפָתֶיהָ שֶל אִמִי הָיָה לְחָם עֲצַבִּים (אוֹ עוֹנִי). לִדְבָרֶיהָ, לֶאֱכוֹל אֶת הַלֶחֶם הַזֶה, זֹאת אוֹמֶרֶת לִחְיוֹת לֹא יָמִים טוֹבִים, וַדַאי, אֶלָא יָמִים רָעִים מְאוֹד, כָּל הַדְבָרִים הָאֵלֶה. הַלֶּחֶם הַזֶּה, לֶחֶם הַצְעָרֵינוּ, כְּשֶאָנוּ צְרִיכִים לֶאֱכוֹל אוֹתוֹ, תָמִיד זֶה יִהְיֶה בְּתוֹךְ הַבְּדִידוּת.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה