כָּל רֶגַע חוֹלֵף שֶׁמְּחַכֶּה מֵאֲחוֹרֵי הַחַלּוֹן יֵשׁ לוֹ אֶת כּוֹחוֹ שֶׁל הַשִּׁירִים הַיְּשָׁנִים, הֵם לֹא רְגוּעִים, הַשִּׁירִים הָאֵלֶּה, לְעִתִּים אֲרוּכִים, דֵּי מִתְגַּעְגְּעוֹת. כָּל רֶגַע קָצָר שֶׁמִּסְתַּכֵּל עַל הַדֶּרֶךְ מַגִּיד: "אַל תְּבַקְּשׁוּ הַכֹּל לָדַעַת!" דַּרְכֵּנוּ לֹא הָיְתָה יְשָׁרָ, אוּלַי זֹאת לְעוֹלָם לֹא תִּהְיֶה. כָּל רֶגַע קָטָן שֶׁנִּפְלָא הוּא —כַּאֲשֶׁר זֶה בְּמִקְרֶה— נֶהֱדָר וְגָדוֹל זֶה נִרְאֶה שֶׁאֵין לוֹ סוֹף. הַזְּמַן יְסַפֵּר.
|
גֶּשֶׁם, אוֹ גְּשָׁמִים בְּלַשׁוֹן רַבִּים, הַמִּלָּה הַזּוֹ חֲשׁוּבָה. הַפֹּעֵל ”לָרֶדֶת גֶּשֶׁם“ פֵּרוּשׁוֹ שֶׁמַּיִם נוֹפְלִים עַל הַשָּׂדוֹת שֶׁמִּתַּחַת לְרַגְלֵינוּ, זוֹרְמִים הֵם הֵיטֵב מִלְּמַעְלָה לְמַטָּה. זֶה קְצָת כְּמוֹ הַשָּׁמַיִם הַשְּׁחֹרִים מְבַכִּים, לֹא כֵן?
הַגֶּשֶׁם וְהַדְּמָעוֹת. הַדְּמָעוֹת וְהַגֶּשֶׁם. בִּזְכוּתָם מְמַצֶּה מְמַצֶּה הָאִכָּר קֶמַח לָבָן וְאַחַר כָּךְ לֶחֶם מִן הָאָרֶץ, עִם הַכּוֹחַ שֶׁל זְרוֹעוֹתָיו. מַזִּיעַ הַמֵּצַח שֶׁלּוֹ וְאוֹכְלִים אֲנַחְנוּ.
הַיָמִים הָהֵם, כְּשֶהַיַלְדוּת הָיְיתָה נוֹף אֵינְסוֹפִי, לְלֹא גְבוּלוֹת מוּל עֵינֵנוּ, הַחַיִים עִבְרוּ לְפִי קַצָב הָעוֹנוֹת. הָיָה לָנוּ בּוּסְתָן. אוֹי, הָיָה הַבּוּסְתָן הַזֶה עָשִיר בַּעֲצֵי פְּרִי, נָדִיב הָיוּ עֵצֵינוּ. הָיְיתָה חוֹרְשַׁת הַתַפּוּזִים מְדִינָה עִם כַּמָה מְחוֹזוֹת: בַּמֶרְכָּז הָיְיתָה הַבִּירָה, עִם כַּמָה עֲצֵי תַפּוּז, אַךְ עֲייֹרוֹת אֲחֵרוֹת קַייֹמוֹת הָיוּ בְּכָל מָקוֹם, עִם עֲצֵי תַפּוּז כָּאן וְכָאן.
טִיַילְתִי שָׁם בִּשְעוֹת הַצָהֳרַיִים. בְּיָדַיי הָיָה רֵיחַ שֶל תַפּוּזִים, מַנְדָּרִינוֹת וְגַם לִימוֹנִים. הָיִיתִי כְּתוֹם, אוֹקֶר, יָרוֹק. תַחַת שָמַיִים כְּחוּלִים וּבְהִירִים, הַשָנִים הָרִאשוֹנוֹת הָיוּ נִצְחִיִים. יְלָדִים אֵינָם חוֹשְבִים עַל הֶעָתִיד.
הַבֵּן אָדָם אֵינוֹ בַּעַל חַיִים, אוּלָם הוּא חָיָה, עַל זֶה כֻּלָם מַסְכִּימִים. בַּעֲלֵי חַיִים הֵם חֲסֵרִים אֶת אִינְטֶלִיגֶנְצְיָה, אֵין לָהֶם בִּינָה.
אָחִי תָמִיד הִתְפַּלְסֵף שֶאִם הוּא לֹא הָיָה בֵּן אָדָם, וְוַדַאי הוּא יִהְיֶה אַרְיֵה. "הָאַרְיֵה הוּא מָלַךְ הַחַיוֹת, לֹא כֵּן?" מִישֶהוּ סִיפֵּר לוֹ פַּעַם אַחַת: "בְּוַדָאוּת, אַךְ גַם חָשוּב לַזָכוּר כִּי לַמֶלֶךְ אֵין חֲבֵרִים רַבִּים."
מֵעוֹלָם לֹא יָכֹלְתִי לִבְחוֹר בֵּין בְּעַל חַיִים אַחַד לְאַחֵר, בֵּין א' וּבֵין ב'. כִּי בְּמַמְלֶכֶת הַחַי, יֵש מִבְחָר גָדוֹל. וְהִנֵה, לִפְנֵי יוֹמַיִים קָרָאתִי אֶת הַבְּדִיחָה הַזוֹ מוינסטון צ'רצ'יל: "אֲנִי אוֹהֵב חֲזִירִים. כְּלָבִים מַעֲרִיצִים אוֹתָנוּ. חֲתוּלִים בָּזִים לָנוּ. חֲזִירִים מִתְיַיחֲסִים אֵלֵינוּ כְּאֶל שָוִוים."
עַד מְהֵרָה זֶה יִהְיֶה שֶלְכַת פֹּה בְּצָרְפַת, וּבְאֶרֶץ נַרְקִיסִים. מָה זֹאת אוֹמֶרֶת, שוּם דָבָר גָדוֹל?!
לִפְנֵי שְבַע מֵאוֹת וַחֲמִשִים שָנָה, בְּיַפַּן בִּתְקוּפַת קמאקוּרַה, אָמַר סוּפֶּר וְנָזִיר בּוּדְהיסְטי בַּשֵם יוֹשִׁידַה קֶנְקוֹ שֶאָסוּר לָנוּ לָעוֹלָם לֹא לִשְלוֹחַ מִכְּתָב אוֹ כְּתִיבָה אִיחֲרָה לַמִישֶהוּ מִבְּלִי לְדַבֵּר בְּמֶזֶג אֲוִויר, אֲפִלוּ אֵם רַק לִזְמַן קָצָר. זוֹ הָיְיתָה מָסוֹרֶת בִּקְרָב אֲנָשִים משכילים וַאֲצִילִים.
הַמִלִים הַקְטַנוֹת הָאֵלָה מְאַחֲדוֹת אֲנָשִים, לֹא? מִנַהָג יָפֶה, אַךְ נִרְאָה שֶהַיוֹמַיִם שֶלָנוּ אֲדִישִים לְזֶה. הֵם קָרִים.
כָּל רֶגַע חוֹלֵף שֶׁמְּחַכֶּה מֵאֲחוֹרֵי הַחַלּוֹן יֵשׁ לוֹ אֶת כּוֹחוֹ שֶׁל הַשִּׁירִים הַיְּשָׁנִים, הֵם לֹא רְגוּעִים, הַשִּׁירִים הָאֵל...
