יום חמישי, 24 באוקטובר 2024

חורשת התפוזים

הַיָמִים הָהֵם, כְּשֶהַיַלְדוּת הָיְיתָה נוֹף אֵינְסוֹפִי, לְלֹא גְבוּלוֹת מוּל עֵינֵנוּ, הַחַיִים עִבְרוּ לְפִי קַצָב הָעוֹנוֹת. הָיָה לָנוּ בּוּסְתָן. אוֹי, הָיָה הַבּוּסְתָן הַזֶה עָשִיר בַּעֲצֵי פְּרִי, נָדִיב הָיוּ עֵצֵינוּ. הָיְיתָה חוֹרְשַׁת הַתַפּוּזִים מְדִינָה עִם כַּמָה מְחוֹזוֹת: בַּמֶרְכָּז הָיְיתָה הַבִּירָה, עִם כַּמָה עֲצֵי תַפּוּז, אַךְ עֲייֹרוֹת אֲחֵרוֹת קַייֹמוֹת הָיוּ בְּכָל מָקוֹם, עִם עֲצֵי תַפּוּז כָּאן וְכָאן. 

טִיַילְתִי שָׁם בִּשְעוֹת הַצָהֳרַיִים. בְּיָדַיי הָיָה רֵיחַ שֶל תַפּוּזִים, מַנְדָּרִינוֹת וְגַם לִימוֹנִים. הָיִיתִי כְּתוֹם, אוֹקֶר, יָרוֹק. תַחַת שָמַיִים כְּחוּלִים וּבְהִירִים, הַשָנִים הָרִאשוֹנוֹת הָיוּ נִצְחִיִים. יְלָדִים אֵינָם חוֹשְבִים עַל הֶעָתִיד.

יום שני, 7 באוקטובר 2024

זה היה ביום שבת...

 


עָדִיף לֹא לִשְכּוֹחַ אֶת הַדֶבֶר הַזֶה, שֶחוֹר וּמִצַעַר, שֶאָנוּ כְּבָר יודעימ: לְעִיתִים תכופות מִדְבָרִים אָנוּ עַל הבעיותינו רַק בֵּינֵינוּ לביןעצמנו. אַף עַל פִּי שֶאָנוּ בַּסְעָרָה אַלִימָה וְתוּגָה גְדוֹלָה מְכַסֶה אֶת בֵּיתֵנוּ, כָּל הַקוֹלוֹת מסביבינו אִילְמִים. 

אַחַד הַבִּיטוּיִים שֶשָמַעְתִי לִפְעָמִים מִשְׂפָתֶיהָ שֶל אִמִי הָיָה לְחָם עֲצַבִּים (אוֹ עוֹנִי). לִדְבָרֶיהָ, לֶאֱכוֹל אֶת הַלֶחֶם הַזֶה, זֹאת אוֹמֶרֶת לִחְיוֹת לֹא יָמִים טוֹבִים, וַדַאי, אֶלָא יָמִים רָעִים מְאוֹד, כָּל הַדְבָרִים הָאֵלֶה. הַלֶּחֶם הַזֶּה, לֶחֶם הַצְעָרֵינוּ, כְּשֶאָנוּ צְרִיכִים לֶאֱכוֹל אוֹתוֹ, תָמִיד זֶה יִהְיֶה בְּתוֹךְ הַבְּדִידוּת.


יום רביעי, 2 באוקטובר 2024

לנהום אחד על השני כמו חזרזירים

 הַבֵּן אָדָם אֵינוֹ בַּעַל חַיִים, אוּלָם הוּא חָיָה, עַל זֶה כֻּלָם מַסְכִּימִים. בַּעֲלֵי חַיִים הֵם חֲסֵרִים אֶת אִינְטֶלִיגֶנְצְיָה, אֵין לָהֶם בִּינָה. 


אָחִי תָמִיד הִתְפַּלְסֵף שֶאִם הוּא לֹא הָיָה בֵּן אָדָם, וְוַדַאי הוּא יִהְיֶה אַרְיֵה. "הָאַרְיֵה הוּא מָלַךְ הַחַיוֹת, לֹא כֵּן?" מִישֶהוּ סִיפֵּר לוֹ פַּעַם אַחַת: "בְּוַדָאוּת, אַךְ גַם חָשוּב לַזָכוּר כִּי לַמֶלֶךְ אֵין חֲבֵרִים רַבִּים."


מֵעוֹלָם לֹא יָכֹלְתִי לִבְחוֹר בֵּין בְּעַל חַיִים אַחַד לְאַחֵר, בֵּין א'  וּבֵין ב'. כִּי בְּמַמְלֶכֶת הַחַי, יֵש מִבְחָר גָדוֹל. וְהִנֵה, לִפְנֵי יוֹמַיִים קָרָאתִי אֶת הַבְּדִיחָה הַזוֹ מוינסטון צ'רצ'יל: "אֲנִי אוֹהֵב חֲזִירִים. כְּלָבִים מַעֲרִיצִים אוֹתָנוּ. חֲתוּלִים בָּזִים לָנוּ. חֲזִירִים מִתְיַיחֲסִים אֵלֵינוּ כְּאֶל שָוִוים."



רגעים

כָּל רֶגַע חוֹלֵף שֶׁמְּחַכֶּה מֵאֲחוֹרֵי הַחַלּוֹן יֵשׁ לוֹ אֶת כּוֹחוֹ שֶׁל הַשִּׁירִים הַיְּשָׁנִים, הֵם לֹא רְגוּעִים, הַשִּׁירִים הָאֵל...